ניר הלפרין
6 דקות קריאה
״קל לקריאה, מעניין, דוגמאות מעולות״ אסף דרסלר, Shutterfly
להיות מנהל מוצר בפלייטיקה
שלושה דברים שלקחתי איתי הלאה
״סגמנטציה, סגמנטציה, סגמנטציה״
יש משהו מאוד מתעתע בסגמנטציה - מצד אחד, נחמדה היכולת לפרוס דאטה גדול ורחב לחתיכות קטנות ככל האפשר ואז לחבר אותן שוב לקבוצות חדשות ומעניינות שחולקות מכנה משותף. אך מנגד, משחק הפירוק והרכבה הזה יכול להיות גם לעיתים בור ללא תחתית מבחינת הזמן המושקע, ובסוף היום, גם לא תמיד עם תוצאות מופלאות שמצדיקות אותו.
את חווית השחקן בפלייטיקה פילחנו לאלפי חוויות אפשריות. בעזרת חשיבה מאומצת, נשענים על הדאטה, כינסנו ישיבות רבות עם מיטב המוחות במשרד בניסיון לענות על שאלות כמו האם חווית המשחק של שחקן חדש צריכה להיות זהה לשחקן ותיק? האם שחקן שמשלם כסף לאפליקציה צריך לראות את אותו מסך הבית כמו שחקן שלא משלם? וכאלו עוד רבות. תודות לפולינה המפורסמת והצבא שלה, היו לנו את כל המספרים שרצינו, חלמנו, ואפילו כאלו שפחדנו לשאול עליהם. הכל היה פרוס ומוכן עבורנו, משאיר לנו את היכולת להתמקד בדבר אחד ויחיד- מה לעזאזל לעשות עם כל הסלט הזה?
סלט?
סגמנטציה תמיד הייתה בשבילי הסלט הקצוץ ומרובה הירקות של אבא שלי בשבת בבוקר. אחרי שהיה מערבב להפליא את כלל הירקות בקערה השקופה, הוא היה צריך להפריד את כלל העגבניות לאחיינית שלי, את כל הירקות הירוקים לאחיין שלי, לאחיין הבכור לשים בליל של כלל הירקות בתוספת מעט מחתיכות החריף של הגדולים, אבל רק קצת, כי הוא אוהב להרגיש לרגע כמו הגדולים, ולתת לאחיינית הקטנה את כל מה שנשאר כי היא מכורה למשחק, סליחה, לסלט, והיא תיקח את כל מה שתיתן לה, רק תן לה עוד סלט!
אבא שלי לא היה כזה רחוק מאותם משתתפים בישיבות המדוברות במשרד, מביט לו באהבה בכל שחקן בשולחן, חושק רק בטובתו, באושרו, ואולי גם קצת בעושרו. גם הוא הבין כי הדרך לגרום לאחיינים שלי לחייך את החיוך הרחב ביותר שלהם טמונה בצורה הייחודית של כל אחד מהם לשחק את הסלט. או לאכול את המשחק. וזה בדיוק האוצר בסגמנטציה- האופטימיזציה. כן, עוד מילה מפוצצת. סגמנטציה נותנת את היכולת לייצר עבור כל לקוח או שחקן את המוצר האופטימלי עבורו. ושחקן עם חוויה אופטימלית, הוא בדרך כלל שחקן מאושר שנוטה לחזור ולשחק יותר. ומכאן הדרך להפוך אותו לשחקן שגם משלם עבור המשחק נראית קצרה הרבה יותר.
אז עם כל הטוב שסגמנטציה וסלט מביאים לעולם, מה כבר הדבר שיכול לעמוד כנגדה?
משאבים. זמן ודאטה בעיקר. ואלו הם משאבים יקרים. גם אם עברנו את החלק של מציאת הדאטה שאולי זמין לנו כמו במזווה של פלייטיקה, עדיין יהיה עלינו להשקיע את הזמן הנחוץ ליצור את הסגמנטים, אותן קבוצות חדשות, לחקור ולהוכיח את המכנה המשותף מאחורי כל אחת מהן, ולבסוף גם לקבל ערך אמיתי ומשפיע מכך. וכאן כבר העסק נהיה לא פשוט, והסגמנטציה החמודה והחייכנית של הפסקה הקודמת הופכת למכשפה חמושה במשאבת זמן רצינית. תמרורי אזהרה ברורים המתריעים על סכנה לא בדיוק קיימים בתהליך, ומכאן עמי ותמי היקרים, נשאר לנו רק להיכנס פנימה לבית מלא הממתקים של המכשפה ולקוות לטוב. וכולם אוהבים ממתקים. בעיקר מנהלים גדולים.
מי אמר שהכמות של הסלט בצלחת של האחיין שלי היא האופטימאלית? מי אמר שהחיוך של אחיינית שלי לא יגדל אף יותר אם נוסיף לה עגבנייה וחצי גזר בדיוק? מי אמר שהיא לא תיהנה במיוחד אם פעם בשתי ארוחות גם היא תקבל מעט מהחריף של הגדולים? וגם אם נשיג את כלו אלו, מי אמר שהשיא נמצא שם? הנקודה ברורה. המרדף חסר התקנה אחר שיא האופטימיזציה האפשרי.
וכאן נכנסת הגדולה של פלייטיקה- איזון. היכולת להיות סבלן, זהיר ומדוקדק במחקר וזיהוי הסגמנטים המבטיחים ביותר, משולב בקלילות והחדות של צ׳יטה המנתרת לעבר הזדמנות מבליחה בקרבה. היכולת לבחור אחרי מה לא לרדוף(!) ומה מהווה סיכון גדול מדי ואולי לא בהכרח כה מועיל, ראה ערך האחיינית-אוכלת-סלט-ללא-הכר, ומנגד, יכולת הקידום המהירה והאגרסיבית של אחיין- אני-רוצה-להיות-כמו-הגדולים להיות...כן, כמו הגדולים.
המכונה המשומנת של פלייטיקה לא יודעת לזהות טוב יותר את הסגמנטים בגלל כישרון מיוחד שקיים באחד המשרדים בבנייני החברה, אלא בעזרת תהליך מחקר מחושב ויעיל היודע לנווט עצמו בין שלל ההזדמנויות המפתות והממותקות, מציב לעצמו סימני אזהרה וגבולות ברורים, וכל זאת בשביל לענות על שאלה אחת פשוטה-
האם החיוך של האחיינים שלי שווה את ההשקעה?
