ניר הלפרין

6 דקות קריאה

פלאפל Feature

כמה שפחות חמוצים, כמה שיותר ערך

״באתי. ראיתי. הוספתי.״

אני עומד בתור לפלאפל דבורה. אולי בן 9-10, מחזיק תיק לאימון כדורסל על הכתף ומחכה בסבלנות מאחורי שורה של אנשים רעבים שהגיעו ממחוזות רחוקים בשביל ליהנות ממנת פלאפל יוצאת דופן. יסלחו לי שותפיי למקום, אבל באותם ימים לא היה לנו הרבה בפרדס חנה, וזה עוד לפני שאהוד בנאי שם אותנו על המפה עם השיר שלו. דבר אחד היה בטוח - פלאפל דבורה היה לנקודת אור שאין שנייה לה, יעד לעלייה לרגל, ומקור גאווה בשבילנו.  
‍
במנה פלאפל דבורה היו שלושה מרכיבים בלבד - פיתה חמה וטרייה פרי עבודת ידה, סלט כרוב ופלאפל, כשהאחרונים הוכנסו לסירוגין בכדי טיפה לעניין את מה שהלך שם בתוך הפיתה. לא היו חמוצים ולא סלטים צבעוניים סביב, לא אפשרות לשווארמה, סביח או שילוב של הכל בצלחת. זה היה מדויק, מזוקק להפליא, והבליט את הדבר האמיתי שלשמו התכנסנו - הפלאפל.
‍
וזה היה סוד הקסם של פלאפל דבורה - הוא ידע להתמקד בדבר שהוא עשה הכי טוב - הפלאפל. 


כמה עשורים לאחר מכן-
‍
״אז אתה רוצה להכניס את התפריט החדש לגרסה הראשונה של ה-Feature?״
״כן.״
״גם עם העיצוב החדש?״
״כן.״
מנהל הפיתוח התהלך ונראה כעושה חישובים מסובכים בראשו. כשהוא עצר והסתובב לשאלה נוספת, ידעתי שנהיה בבעיה.
״...כולל הלוגיקה המשוגעת הזו שהצוות של הדאטה רוצה שנכניס?״
״כן.״ הנהנתי בהתלהבות. 

זה שבר אותו.

ולא רק בגלל ששיתוף פעולה עם צוות הדאטה לנצח יהיה מסובך יותר מלהפיל את ביבי מהשלטון. היה לו מבט מוטרד באמת, כמו מישהו שמרגיש כי אנו בדרכינו למקום מסוכן. אין ספק, בחור חכם ומנוסה. אבל באותו הרגע היה מולו מנהל מוצר עקשן, עם יותר מדי מוטיבציה ומעט מדי נסיון. 

אז הוא התיישב. הקשיב. והשתכנע.

״אנחנו עובדים על משהו ענק! אתה תעוף!״  הדירקטור של המעצבים קיבל את פניי בחדר קטן, צבעוני, ומלא צעצועים בצורה מטרידה.
״תראה את זה!״ הוא הצביע לעבר המסך שלו, ״עיצוב תלת מימד של חלק מהמרכיבים! יש לנו אפילו מישהו ממוקצע 3D שיכול לעשות להם אנימציות״!״ הוא דיבר בנלהבות שהזכירה חתן גאה ביום חתונתו עם נגיעות של סוחר ממולח מהשוק של דלית א-כרמל. משניהם הרגשתי מאוים באותה מידה. משפט המחץ לא איחר להגיע-

״בוא נכניס את זה ל-Feature החדש!״ 
‍
היה לי את הספק, אני בטוח שהוא היה שם, אבל הוא נבלע בצונאמי שהגיע מכיוון החתן בתוספת שלל קולות של ״אתה תעוף על זה!״, ״זה הדבר הבא!״, ו- ״אתה תעוף!״. וכן, שמתי לב שזה חזר על עצמו.
‍
וכך התיישבתי. הקשבתי. והשתכנעתי.

גם בישיבות הנוספות עם שאר בעלי התפקידים, הדברים הלכו בצורה זהה- ישבתי או הושבתי, שכנעתי או שוכנעתי, אבל החרוז החשוב ביותר הוא שהוספתי. בעיקר הוספתי. 
‍

״חריף עם פלאפל״

זה היה סוד הקסם של הפלאפל שלי. סוד רע מאוד. הוא היה עטוף בלוגיקות חדשות, עיצובים, אנימציות מרשימות ושלל שערוריות שהסיטו את תשומת הלב מהערך העיקרי שלשמו נועד. אפשר לומר כי הדוכן שלי מכר מנת פלאפל שהייתה מלאה בחריף, בהרבה מאוד חריף, כל כך הרבה שנכון היה להגדיר אותו כמנת חריף עם פלאפל, ולא ההיפך.
‍
ואיפה הייתה הבעיה?
‍
עם כל תוספת שהעמסנו על ה-Feature, דבר אחר- אותו ערך מרכזי שלשמו הוא תוכנן מלכתחילה- החל להיבלע לו ברקע. בניסיון מאומץ להרים לפרדס חנה בשנית, ניתן לומר שהוא כבר לא היה פאר טסי העומד לו בגאווה במרכז הבמה (כן, הוא משלנו!) אלא הפך לעוד אחד משלל זמרים זהים השרים במקהלה. ועכשיו על מנת לזהות אותו שר בגאווה מביניהם, צריך היה ממש להתאמץ. 
‍
וכך היה. כשה-Feature יצא לבסוף באיחור אופנתי שלא היה מבייש את הקרדשיאנס, התאמצנו רבות בשביל לזהות האם הצליח לפתור את מה שקיווינו. יותר מכך, השקענו המון זמן בלנסות ולהבין האם המשתמשים באמת אוהבים ומרוצים מהערך החדש שהביא עימו ה-Feature, או שמא תשומת לבם מוסבת לדברים אחרים שהיו פזורים סביבו?...

בפעם הראשונה שאתה בא לבדוק את הערך של Feature עם המשתמשים, נסה להיות מדויק ככל האפשר, מזוקק מכל רעשי רקע פלרטטניים, ודאג להדגיש את הערך האמיתי שלשמו נוצר. כך תוכל לבחון באמת את הרגשת המשתמש לגביו, ואת הצלחת הפיתרון שבנית. ואז, ורק אז, תוכל להתחיל לקשט בנצנצים, שלטים גדולים, ואולי אף להציע סביח כמנה אלטרנטיבית בדוכן.‍

חצי קלישאתי? אולי. אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע. בעיקר כשכל חיינו אנחנו מחונכים על כוחו של הרושם ראשוני- החשיבות, ההשפעה, המשקל שלו בקבלת ההחלטות של הצד השני. אז ככה סתם פתאום, דייט ראשון עם המשתמשים, נוציא את ה-Feature בצורה צנועה, מינימאליסטית, עם שאיפה בלתי מתפשרת לפשטות?

בהצלחה בטינדר.

ושם נפלתי. בשני המקרים.
‍
יש משהו נכון במה שפלאפל דבורה הוריש לי אי שם בילדות, וזה מעבר ליכולת קליעה בלתי הגיונית משלוש נקודות באימונים שבאו לאחרי מנה שכזו. אני מתכוון לסוג של קול פנימי, היי פרויד, שמזכיר לך תמיד כי Feature יצליח קודם כל על טהרת הביס בלב ליבו של הערך שלו. ושם צריך להתמקד, בעיקר כשיוצאים עם פלאפל חדש.

אני עדיין נוטה ליפול בזה, אבל לפחות עכשיו יש לי את אותו קול פנימי - גורו קטן בשם פלאפל דבורה- המזכיר לי בכל פעם מחדש - ״כמה שפחות חמוצים, כמה שיותר פלאפל.״
כי הרי לשם זה התכנסנו אחרי הכל.

״ויאללה ילד, תפסיק לחלום!!! אתה מעכב לי את התור!!!״
כן, גם את זה.

לקריאת סיפורים נוספים >>>

ניהול מוצר בגובה העיניים. עברית. קליל.

הצטרף לנסיעה בשביל פוסטים נוספים

בלי לשתף את המידע. בלי ספאם. מבטיח.

Thank you! Your submission has been received!

Oops! Something went wrong while submitting the form.

סיפורים קצרים לשבת.

"אמור לי מה אתה קורא, ואומר לך מי אתה." פרנסואה מוריאק